"המנציחים ציון" מצבות 

מחוייבים למצבות בטיב מעולה עם גימור מדוייק וליטוש דק השומר על ברק ומראה חדש ומקצועי לאורך שנים

יחס אישי ושירות גם בבית הלקוח

לייעוץ והצעת מחיר - חינם

 

052-3328558

אבלות 

 

 

טבעי הדבר שאדם מתאבל על אובדן קרוב או חבר, ורגשות אלה מוכרחים למצוא לעצמם דרכי התבטאות.

כבר בתנ"ך אנו מוצאים דוגמות לכך: אברהם בא לחברון "לספד לשרה ולבכותה" (בראשית כ"ג, 2): ראובן, כשגילה שאחיו יוסף איננו בבור "ויקרע את בגדיו" (בראשית ל"ז, 29); גם אביו יעקב קרע את שמלותיו כאשר שמע כי טרוף טורף יוסף "ויתאבל על בנו ימים רבים" (בראשית ל"ז, 34).

כאשר נוצח ישראל בידי תושבי העי, קרע יהושע, מנהיג האומה, את שמלותיו, והוא וזקני ישראל העלו עפר על ראשם (יהושע ד, 6), והמלך דוד הורה לכל העם לחגור (ללבוש) שקים לאות אבל על רצח אבנר (שמואל ב', ג', 31). מדברי הנביא מיכה (א', 8) נראה כי ההליכה בעירום הייתה אחת מדרכי הביטוי של האבל ומנביאים אחרים אנחנו למדים, שהאבל היה נמנע מלענוד תכשיטים, מלרחוץ ומלסוך עצמו בשמן; האבלים היו גם צמים וחובטים בחזות עצמם.

שלא בהתאם להלכה היהודית גילח איוב (א, 2) את ראשו כששמע על מות בניו, ומספר שמואל ב' (ט"ו, 30) יש למדים שהאבלים היו נוהגים לכסות את ראשיהם. הרבה ממנהגים אלה מצאו את מקומם בצורה זאת או אחרת בהלכות אבלות ובמנהגיה.

 

 

על שבעה קרובים אדם חייב להתאבל: האב, האם, האישה (הבעל), האח, האחות, הבן והבת. החכמים קבעו דרגות קירבה אלו, כי להם, ורק להם, מותר לכוהן להיטמא (ויקרא כ"א, 3-1). כמובן, מתאבל אדם גם על אחרים, אולם אין דיני האבלות המפורטים למטה חלים עליו. עם זאת מסופר בתלמוד על חכמים שנהגו דיני אבלות במות מוריהם.

האבלות מתחילה עם סתימת הקבר. בין המוות לקבורה נמצאים האבלים במעמד מיוחד הקרוי "אני­נות". האונן פטור מכמה מצוות בתורה, כגון קריאת שמע והנחת תפילין, כי הוא נתון בשיא ההתרגשות והעצבות על המת וצריך להקדיש את כל מרצו ומעשיו לענייני הקבורה. במצב של אנינות אסור האבל באכילת בשר ויין, אבל בשבת או בחג שחל בתקופת האנינות הוא נוהג כרגיל.

 

קריעה. בהתחלת הלוויה עושים לכל האבלים "קריעה". מנהג זה עתיק מאוד ומבוסס על כמה פסוקים מן התנ"ך. הדין הוא שצריך לקרוע בבגדי המתאבלים קרע, שאורכו כ־10 ס"מ. המתאבל על הורים, קורעים את כל בגדיו (חוץ מהגופייה) בצד שמאל, לקרובים אחרים קורעים בצד ימין ורק בבגד העליון. בתקופת התלמוד היו מבצעים את הקריעה מייד עם המוות, אבל במשך הדורות התפתח המנהג לעשות את הקריעה לפני הקבורה. כשקורעים את הבגד, מברך האבל ברכה: "ברוך אתה ה' דיין האמת". המתאבל על כל הקרובים חוץ מהוריו מותר לו לתפור את הקרע בתפירות גסות אחרי שבעה ימים, ואחרי שלושים יום מותר לו לתפור אותו לגמרי. באבל על הורים מותר לתפור את הקרע בתפירה גסה רק אחרי שלושים יום, ואסור לתפור אותו לגמרי לעולם. כמובן, אין האבל חייב ללבוש אותו בגד. בימינו נוהגים בהרבה קהילות קונסרבטיביות ורפורמיות לבטל את מנהג הקריעה, ובמקום זה לענוד סרט שחור על השרוול, כמנהג הנוצרים.

"שבעה". אחרי ההלוויה מתחילה תקופת האבלות הנקראת "שבעה" על שום משכה שבעה ימים. בימים אלה אין האבל יוצא מביתו (חוץ מבשבת), ואין הוא עוסק במלאכתו.

לפי דברי התלמוד הסתמכו החכמים על הפסוק בספר עמוס (ח', 10) "והפכתי חגיכם לאבל" בקביעת אורכה של תקופת האבל, כי חג (פסח וסוכות) נמשך שבעה ימים.

ספר "הזהר", הספר המרכזי של הקבלה, נותן הסבר מיסטי לדבר זה, והוא, שבמשך שבעת הימים שאחרי הקבורה הנשמה הולכת וחוזרת בין הקבר לבית באבלות על אובדן הגוף.

מנהג עתיק הוא, שהשכנים מספקים את הארוחה הראשונה לאבלים אחרי הלוויה. הארוחה ידועה בשם "סעודת הבראה" (נחמה), והיא בהתאם לדברי התלמוד, של"אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו".

בתקופת השבעה האבל יושב על הארץ או על כיסא נמוך מהרגיל ואינו נועל נעליים עשויות עור. אסור לו להסתפר או להתגלח וגם ללבוש בגדים מכובסים ומגוהצים. אסור לו להתעסק בדברים משמחים ואפילו ללמוד תורה, כי לימוד התורה משמח. אבל מותר לו ללמוד עניינים מעציבים, כגון הלכות אבלות. אין האבל מברך את הזולת לשלום ואין לברך את האבל לשלום.

מנהג הוא לערוך את התפילות היומיות בביתו של האבל, ולצורך מניין מצטרפים מכרים ושכנים. אם יודע האבל להתפלל הוא משמש חזן; ואם לא-די אם הוא אומר את תפילת הקדיש. הואיל ואחת המטרות של דיני אבלות היא להקל על האבל, נחשב ביקור בביתו כדי לנחמו למצווה גדולה, וזאת היא המשמעות של "השתתפות בצער".

ביום השביעי בבוקר יושבים האבלים כשעה, ואז קמים מה"שבעה". בשבת אין יושבים "שבעה", אבל יום השבת נחשב במניין שבעת ימי האבל. אם חל יום חג בתוך ה"שבעה", יושבים "שבעה" עד החג.

"שלושים". אחרי גמר ה"שבעה" מתחילה תקופה הנקראת "שלושים", והיא נמשכת עד ליום השלושים מהקבורה. בתקופה זו נחלשת האינטנסיביות של האבלות, אולם האבל עדיין אסור בתספורת או בגילוח וגם בבגדים חדשים. לדברי התלמוד גם אסור לו להיכנס "לבית השמחה" או לשאת אישה או להינשא לאיש.

© המנציחים ציון הקמת מצבות 

קבלן מורשה להקמת מצבות

רח' עובדיה 4 ראשון לציון,  מול בית העלמין (החדש) גורדון

התקשר עכשיו !                                    

052-8996555   כל מה שרצית לדעת על מצבות