קדיש 

קדיש הוא תפילה בלשון ארמית, המקדשת את שם אלוהים. הקדיש מתחיל במלים "יתגדל ויתקדש שמיה רבה" (שמו הגדול של אלוהים) וגומר ב"עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל״. אחרי כל פיסקה, השומעים עונים "אמן", ובמקום אחד – "יהא שמיה רבא מבורך לעולם ולעלמי עלמיא" (יהי שמו הגדול מבורך לעולם ועד). במקורה תפילה זו היא בקשה לביאת המשיח, והיא נאמרה אחרי סיום לימוד תורה; אבל היא משמשת גם "קטע מפריד" בתוך התפילות ומסמנת סוף קטע אחד והתחלת קטע שני. בראשית ימי הביניים התחילו אבלים לומר תפילה זאת בסוף תפילת שחרית, מנחה ומעריב וגם במקומות מסוימים בתוך התפילות. במשך הדורות הייתה התפילה לתפילת האבלים, אע"פ שהיא עדיין נאמרת בפי החזן.

יש סוגים שונים של קדיש: "קדיש־תתקבל" (נקרא בשם קדיש שלם, ארוך, נאמר בפי החזן), חצי-קדיש (קצר, גם כן נאמר בפי החזן), קדיש־אבל (או "קדיש יתום", נאמר בפי האבלים בסוף התפילה) וקדיש דרבנן (נאמר אחרי לימוד תורה בפי אחד המשתתפים, בדרך כלל אבל). יש קדיש מיוחד שנאמר בסיום לימוד מסכת שלמה של התלמוד ועוד קדיש אבל מיוחד, שהאבל אומרו בשעת הקבורה.